עשרה שניות, זוווז!!!
למכ"ים (מפקדי כיתות) בצנחנים היה שעון זמנים פנימי משלהם. הם נטו להתעלם לחלוטין מלוח השנה העברי או הגרגוריאני, לבטל את שעון גריניץ' ונגזרותיו ובכלל לא האמינו לנוהג הנפסד של הג'ובניקים להסתמך על שעון למדידת זמן.
כטירונים בצנחנים למדנו מהר מאד על בשרנו או יותר נכון על ליבנו שרירינו וריאותינו שקיים רק שעון אולטימטיבי אחד והוא שעון הטירטורים מבית מדרשם של המכי"ם.
טירטורים היו מיני סנקציות שכל מ"כ בצנחנים המכבד את עצמו ושטובת חייליו לנגד עיניו תמיד נוקט למען התפתחותם התקינה של חייליו, תוך הפעלת שיטות הענשה ביזריות שלרובן התלוותה שיטת מדידה והערכה כמקובל במערכות החינוך המודרניות.
הטירטור המצוי שהיה זמין כמעט בכל מקום וכמעט בכל מצב למעט אולי נוכח פני האויב בעת הסתערותו לעברך, היתה ריצה למטרה ברורה ומסומנת תחת אילוצי זמן מאתגרים.
המטרה הנבחרת יכולה היתה להיות במרחק מאה מטר או שני קילומטר ובלבד שהמ"כ יכול לראותה בעין בלתי מזוינת ממקום עמדו. במקרי חרום המטרה יכלה להיות היקפית באופיה כפי שיובהר בהמשך.
לטירטור היתה צריכה להיות אמתלה, ובלבד שתהיה מוצדקת בעיני המ"כ באותו רגע. מעולם לא נתקלתי באמתלה לטירטור שתהיה מוצדקת בעיני הטירון הקורבן או אפילו בעיני חבריו הנוכחים ולו במעט.
אמתלה לדוגמא יכלה להיות מצמוץ באחת העינים באמצע מסדר המפקד או נמנום רגעי באמצע שיעור על פירוק והרכבה של עוזי שהעביר המ"כ אדמירל. כן היה לנו מ"כ שהיה אדמירל, תתפלאו!
משנוצרה אמתלא כזו במוחו הקודח של המ"כ מיד באה תגובה אינסטקטיבית מצד המ"כ בצורת צעקה חדה "קוז'יקרו, מה זה החרופ העמוק באמצע שיעור שיכול להציל את החיים שלך?!" קוז'יקרו ההמום אך פיסק את שפתיו הרועדות בכוונה לטעון לחפותו "לא ישנתי המפקד!", אבל שב והצמיד אותן במהירות אחת לשניה מבלי להוציא הגה, משתי סיבות: אלף, הוא נזכר שבעבר זה לא עזר אלא להיפך החמיר את מצבו ובית, המ"כ הקדים אותו בנביחה חדה "עשרה שניות עד לעמוד וחזרה, זוזזזזזזזזזז!!!"
העמוד היה במרחק מאתיים מטר ואיתנו. כלומר קוז'יקרו שלא היה המהיר באצני הפלוגה הצטווה לרוץ הלוך וחזור לעמוד שהם לפי חשבונו כארבע מאות מטר ב'עשרה שניות'.
קוז'יקרו עדיין לא היה אז מהנדס (עוד יהיה!) אבל לעומת זאת ידוע שהתענין בספורט ובמוחו עלתה התמונה מגמר המאה מטר באולימפיאדה האחרונה בו קבע בוב הייס שיא עולמי של עשר שניות. באותו רגע נקטעו מחשבותיו כיון ששעט במלוא כוחו לעבר העמוד הנכסף וכל האנרגיה בגופו כוונה ללב ההולם בפראות ולריאות המתפוצצות ממאמץ כך שלא נשאר דם שיזין את הגיון מוחו. לנו, שאר החיילים ממחלקה אחת נדמה היה שקוז'יקרו גמר אומר לשבור את השיא של הייס במאה מטר ויותר מזה לשבור אותו בארבע מאות, שני שיאי עולם בריצה אחת.
המ"כ אדמירל עמד לפנינו, ידיו על מותניו וחיוך דק על שפתיו תוך שהוא עוקב אחרי קוז'י השועט ומותיר אחריו ענן אבק קטן , הוא לא העיף מבט בשעונו כדי לבדוק את מצב השניות מהסיבה הפשוטה שלאדמירל לא היה שעון.
בעודנו עוקבים אחר המעמד ההיסטורי המתהווה לעינינו הבחנתי בגדי מניף את אצבעו ופונה " המפקד אדמירל, אומרים עשר שניות לא עשרה שניות…". לא הספקתי לעצור את דברי גדי בזמן למרות שבתוך תוכי הרגשתי שצרה גדולה ממשמשת ברגע שהבחנתי באצבעו המונפת. בכלל, גדי למד אתי בכתה בתיכון במגמה הריאלית, אז למה שאחשוד בו שיעלה לפני אדמירל בעיה דוקא מתחום הומניסטי נחות כמו לשון ועוד באמצע טירונות צנחנים., אידיוט!
אבל כיון שהמעשה כבר נעשה ואין להשיב התכווצתי בתוכי לתגובה שירה המפקד אדמירל בתוך חלקיק שניה " כשאני אומר עשרה שניות אני מתכוון בדיוק לעשרה שניות וכדי שגדי לא יתחכם אתי יותר אז עכשיו כל המחלקה בעשרה דפיקות לב עד העמוד וחזרה, זוזזזז!!!.
באותו יום רצנו קוז'יקרו, גדי וכל המחלקה איתם שעה הלוך וחזור בין אדמירל לעמוד כשאנו מנסים לשבור את השיא העולמי של בוב הייס בעוד אדמירל סופר דפיקות לב ומודיע בכל סיבוב "לא עמדתם בלוחות הזמנים, זוזזז!"
בלילה, באוהל הסיירים הצפוף אמרתי לגדי, בן זוגי הקבוע לאוהל, שלהבא אם הוא מרגיש צורך להתבטא שידבר אתי בלחש על משוואות ריבועיות ולא בקול רם עם אדמירל על לשון עברית שזה לא בדיוק הצד החזק שלו למיטב זכרוני מהתיכון.