"הגעתם לגדוד הכי…."                                                                                       30.10.09

המשאית הצבאית עצרה בבת אחת, כאילו הופתע נהגה על ידי משהו בלתי צפוי, נזרקתי קדימה עם עוד 17 חבר'ה לעבר הקבינה כשאנו נערמים אחד על השני בחלקו הקדמי של ארגז המשאית המכוסה בברזנט המשתלשל ברישול בצידי המשאית. השעה שעת ערב מאוחרת ובמשאית שררה עלטה שהתמלאה בטרונותינו על הנהג והצבא תוך שאנו מנסים להתיר את סבך האברים שנוצר כתוצאה מהטלטלה הפתאומית. היינו בסה"כ "בשר טרי" ששעה וחצי קודם לכן הועמס בחופזה ע"י "המפקד אילן" רב טוראי בכיר ביותר על גב המשאית במחנה הבקו"ם, אנחנו ואיתנו הקיטבגים הנקניקיים שהכילו מעתה את כל רכושנו עלי אדמות אליבא ד'המפקד אילן.

בעודי קבור תחת ערימת האיברים שהצטברה מעלי כתוצאה מעצירת המשאית שמעתי מבחוץ קול מנומנם שואל "לאן אתם?" ואת המפקד עונה בקוצר רוח "לשמונה מאות ותשעים".  כבוגר המגמה הריאלית אך לפני חודש, התחלתי לערוך חישובי כדאיות על המספר הזה שבפעם הראשונה שמעתיו זה עתה אך המשאית זינקה ממקומה אצל עמדת הש.ג. בכניסה למחנה והמשיכה לתוכו תוך שערימת הבשר הטרי שאך החלה להיפרם נופלת בבת אחת לכיוון אחורי ארגז המשאית המוחשך.

לאחר נסיעה קצרה ועצבנית בלמה המשאית בחריקה, הערימה האנושית המפרפרת נזרקה שנית לעבר הקבינה, הפעם לשם שינוי באופן סופי, כיון שכעבור שניה נפתחה דלת הארגז בטריקה מתכתית וקולו של המפקד אילן רעם מאחורי המשאית "שלוש שניות כולם למטה בשלשות עם הקיטבגים על הכתף, זו…ז!!!".

בעוד אנו נכנסים לתזזית של פירוק ערימת האברים לכדי יצורים נפרדים, כאשר כל אחד תופס בחשיכה קיטבג דחוס באשר ימצא וממהר לקפוץ מעל המשאית, הצטרפה בצעדים רחבים ונמרצים דמות חדשה אל המפקד אילן ונעמדה לצידו.

בזמן שאנו, תת טירונים חדשים בצנחנים הסתדרנו בגמלוניות בשלשות, החליפו השנים כמה מילים בלחש ואז פנה אלינו המפקד אילן "תכירו את המפקד נפתלי, הרס"פ של הפלוגה שלכם" נבח בקול עם יראת כבוד בולטת.

לפנינו ניצבה דמות של ענק רחב כתפיים וצר מותניים, למרות החשכה העמומה שנשברה רק על ידי אורו  הצהוב והדלוח של פנס רחוב בודד נצצו על חזהו כנפי צניחה מוכספות ועוד אות או שנים שלא ידענו לזהות ואז  בקול שקט, נמוך נמוך עם צרידות קשוחה ומאיימת שמענו אותו אומר

"הגעתם לגדוד הכי קרבי בצה"ל!"

המשפט הזה הדהד באזניי פעמים רבות במהלך אלפי הדקות הלא פשוטות של השנה  שביליתי עם חברי מהמשאית במסלול פלוגה א' בגדוד 890 , שנה שהתחילה במשפט הזה והסתיימה במלחמת ששת הימים..