האמבזים ראש השנה תשנ"ב (למסיבת המושב)
מוקדש לחברינו הטריים ולמועמדינו הרעננים!
וודאי תהיתם בלבכם בעברכם ממעונכם זה עתה חנכתם, בדרככם למרכז העסקים והבידור של ישובנו הקהילתי: " מה עבר על אותם יצורים באים בימים, חמורי הסבר וכסופי השיער הקרויים ותיקים? מה חוו בתקופה שלפני המפץ הגדול (ההפרטה)?"
למען רכישת סבלנותכם וסובלנותכם לפליטי עידן אחר נפתח כמה חלונות לעולם הולך ונעלם.
השם: יעד, מושב שיתופי.
המקום אותו מקום, הדשא ירוק יותר (מים, מים…), העצים נמוכים יותר, השיער מלא וכהה, סבר הפנים רציני (ללא שינוי)!
האוכלוסיה כללה שלושה סוגי יצורים:
- בני אנוש שקרויים היו אמב"ז שהוא קיצור של "אחד מבני הזוג",
- כלבים שהיו יצורים נמוכים ונבחנים,
- רכבים ציבוריים שהיו השכבה החברתית הנמוכה.
האמבזים (צורת הריבוי של אחד מבני הזוג) היו יצורים אחידים, שווים בזכויות ובחובות ברוח אותו עידן, בני בלי מין. לעומתם בין הכלבים ניתן היה להבחין בין זכרים ונקבות.
חלק מהאמבזים הקדישו עצמם למלחמת קודש נצחית באויביהם הכלבים, אך זהו סיפור אחר.
האמבזים היו למעשה כת מיסטית שהיתה מתכנסת לריטואל דו-שבועי שנקרא בפיהם אסיפה.
באסיפה היו אמורים לשנן ולדון בעקרונות הכת שקובצו בתקנון. בפועל, רב הזמן באסיפות הוקדש לשאלות קיומיות כמו:
- האם יש קוורום
- האם דרוש רב מיוחס או רב רגיל להחלטה
- הצעות לסדר
שאר הזמן שנותר לאסיפה הוקדש לדיון בסנקציות חדשות כנגד אוכלוסיית הכלבים המקומית..
דרך אגב, לכלבים למרות היותם תושבים קבועים ובעלי השפעה רבה על אורח החיים במושב לא היתה זכות הצבעה, עובדה שנוצלה על ידי אויביהם מקרב האמבזים.
קבוצת הרכבים הציבוריים, שזוהו בשמות אלפאנומריים כגון סימקה1, סוברו2 וכו', היתה כאמור קבוצה נחותה, מוגבלת באורח חייה ולמעשה היו תושבים ארעיים בישוב. קבוצה זו היתה נתונה להתעללות מתמדת מצד קבוצה נבחרת מקרב האמבזים.
מתוך עותק בודד של תקנון יעד מאותו עידן ששרד בזכות דבקותו הבלתי מתפשרת של גדול נאמניו, שמואל, ולמרות הסופות שבאו בעקבות המפץ הגדול, שלפנו מספר מצוות עשה ואל תעשה עם באורים ממקור לא מזוהה:
.
- "האמבז זכאי לחופשת לידה של ארבעה חודשים"
באור: ברב המקרים ובניגוד לעקרון השוויון המושבי אקט הלידה התבצע ע"י תת קבוצה של אמבזים עם קול גבוה ושער ארוך בלבד (בקיצור אמבזות).
- על כל אמבזון חדש, שהוא צאצא האמבז, חייבת היתה משפחת אמבזים (המורכבת מזוג של שני אחד מבני הזוג) לתרום 1.32 שנות עבודת שירות באמבזוניה (פעוטון בלשון העכשווית).
- "האמבז חייב לקחת חלק בהגנת הכת, תוך גילוי מסירות נפש והקרבה מלאה"
באור: במונחים דהיום מדובר כנראה בתורנות שמירה. בנטל של משימה זו נשאו בדרך כלל אמבזים עם קול נמוך ושער קצר, בניגוד לנאמר בסעיף א' לעיל בנושא הלידה. על האמבז השומר היה מוטל בעיקר לשטוף רכב ציבורי (כמו סוברו1 למשל) אך פעולה זו היתה מסתיימת לרב בכשלון עד כדי אי ביצוע עקב קוצר הצינור ו/או תנומת האמבז השומר.
- האמבזים היו יצורים מוסריים ביותר וככאלה נקראו להימנע משתיה, עישון, משחקי מזל והוגבלה פעילותם המינית. בענין משחקי המזל, יוצאות מהכלל היו הגרלות שאורגנו ע"י אמבזים מורשי ניהול משחקי מזל שנקראו סדרני נסיעות. הפרסים למאושרים היו רכב ציבורי לחג ופרסי הניחומים היו רשימת הרזרבות. הסדרנים הקפידו על הצדק, למרות מרכיב המזל, ובד"כ ניתן רכב קטן למשפחה גדולה ורכב גדול למשפחה קטנה.
- האמבז היה חייב להתייצב לכל גיוס מושבי עם ציוד תקני שכלל מטאטא מדרכה, טוריה, שקית ניילון ומצב רוח.
באור: הגיוס היה פעולה התנדבותית, כלל קהילתית, מחנכת, המונית ומלהיבה. הגיוס התרכז בתחומי נוי , סדר ונקיון. למרבה הצער, למרות הרצון הטוב הכללי וההתלהבות הסוחפת שאחזה בציבור האמבזים עם התפרסם צו הגיוס הסתבר שחלק מהאמבזים היו מנועים מליטול בו חלק מהטעמים הבאים:
- טעמי דת- גיוס חייב היה להיערך בשבת
- טעמי מצפון- התנגדות פציפיסטית למונח המיליטריסטי "גיוס".
כחמישים אחוז מהאמבזים השתייכו לקבוצת הראשונה (דתיים לענייני גיוס) וכחמישים אחוז היו פציפיסטים. כל השאר הקפידו לא לוותר על זכותם לקחת חלק בגיוס.
- "האמבז בז לשכירים וסולד משוכרים."
עקרון זה בוטל בעידן שקדם למפץ הגדול ויש המייחסים לביטולו את הזרז להתרחשות המפץ.
לסיום חברים ומועמדים חדשים, עבדנו עליכם, תמימים שלנו. המפץ הגדול היה תרגיל פירוטכני כדי למשןך אתכם למלכודת כת האמבזים. ברוכים הבאים ליעד, מושב שיתופי (עדיין) ושנה טובה לאמבזים