החלטה והיסוס                                                 מורשת זקנים (2)

סוחר היה בעיירה הקטנה,

לא עשיר, גם עני לא היה.

קונה היה הסוחר מיני סדקית בעיר המחוז,

חוזר לעיירת מגוריו ומוכר מרכולתו ליושביה קשי היום.

יש היה מרוויח הסוחר, יש היה מפסיד

ומעולם לא חזה מראש כיצד יתגלגל מזלו בזו הפעם.

הססן היה הסוחר, מתקשה להחליט:

מה והאם לקנות, ומה המחיר לשלם ובכמה הסחורה למכור.

לרוב פור היה מפיל , על פיו  מתעשת, על עיסקה מחליט ,

ושם פעמיו לחזור לביתו.

אך יש פעמים שאחר שהפיל הפור נעצר, קופא במקומו

וכוחו להחליט נמוג כלא היה.

חושש זו הפעם תתרחש לה צרה,

יביאנו הפור לרעב ומחלה.

חכם זקן היה ממש באותה עיירה,

כזה מן יועץ בעבור פרוטה,

בעת מצוקה אליו יפנו יושבי העיירה,

לקנות עצה לחילוץ מצרה.

באחד מאותם ימים קשי הכרעה,

הלך הסוחר אצל הזקן החכם:

"חושש אני להחליט זו הפעם" אמר והמשיך:

"שמא אמיט אסון על ביתי

ואולם אם בכל זאת תצלח בחירתי

עד הקיץ הבא ירווח למשפחתי".

עצם הזקן את עיניו וחשב…

פקח הזקן את עיניו, פנה לסוחר ואמר:

"מתקשה אתה להחליט כל אימת

שלבך וראשך לא בדרך אחת.

מושכים לב וראש , כוחותיהם שווים, כיווניהם שונים,

כהריון שאין אחריו לידה.

לפיכך, כל אימת שנתקעת עגלתך,

לאשת חיקך פנה ושאל לעצתה.

כי רבה היא תבונת הנשים משלנו,

משכינות הן שלום בין הלב והראש,

ובאין מלחמה מקבלות החלטה."

סיים הזקן דבריו והתכנס בשתיקה,

הניח הסוחר פרוטה לפניו

פנה לביתו,

לשאול בעצת אשתו.