כמו זוג יונים
" הקוסם ואהובתו",
כך היו ממלמלים מבלי משים תושבי אותה נסיכות קטנה במזרח,
כל אימת שנתקל מבטם בזוג יונים הומיות על גג ביתם.
מדור לדור מתגלגל לו סיפור היונים בנסיכות הזעירה:
קוסם היה לפנים בממלכה, גדול קוסמי כל הזמנים.
בכל חג ומועד ולעיתים אף ביניהם
היו נאספים כל האזרחים, קטנים וגדולים, בכיכר הנסיכות
לחזות במופע הקסמים עוצר נשימה.
שם, במרכז הכיכר, על גבי במה קטנה
היה קוסם החצר משמח ליבם ומפליא בלהטוטיו.
מעלים קלפים ושולפם מכיס ילד בקהלו
מחבר טבעות כסף ומפרידן,
שולף שפנים משרווליו
וכמובן מפריח זוג יונים ממגבעתו הירוקה
תוך שהוא אומר לקהל בקול חרישי,
ספק בחיוך, ספק ברצינות:
"יונים אילו נשמותינו הן , נשמתי ונשמת אהובתי"
ומסיים היה בקסם הקסמים,
היה נותן אהובתו בארגז עץ גדול,
נועץ חרבו הארוכה חזור ונעוץ מבעד לחרכי קרשיו,
ופותח הארגז מתוכו קפצה האהובה הצעירה בקלילות,
חיוך ניצחון על שפתיה,
לקול תשואות ושריקות התפעלות של נתיני אותה נסיכות.
כך מידי חג ומועד עד לאותו יום בסיומה של החגיגה,
כאשר עלתה זעקה מרה ומרטיטה מארגז העץ
עת נעץ הקוסם חרבו מבעד לחרכיו.
מיד זינקו שומרי ראש הנסיך לעבר הבמה,
וכשפתחו הארגז נגלתה לקהל נדהם אהובת הקוסם
שותתת דם ודוממת.
התדהמה האילמת של הקהל הפכה אט אט לרחש מתגבר
סופה זעקת ההמון הזועם לעבר הקוסם החיוור, "רוצח! רוצח! "
נאלץ הנסיך להכריז על עריכת משפט כדין לקוסמו הנאמן.
וכבר למחרת היום התכנסה מועצת זקני הנסיכות ובראשה הנסיך
לדון את הקוסם.
"איך אהרוג את אהובתי והרי נשמותינו אחיות, כזוג יונים,
אין זה כי מישהו מאויבי ביקש להתנכל לי
והחליף את חרב קסמי בחרבו החדה"
ישבו השופטים ושמעו דבריו כמו דברי עדים אחרים
שנשבעו ששמעו את זוג הקסמים מתקוטט
או שסר חן האהובה הישנה ובאה חדשה תחתיה
וכיוצא באלה דיבורים המרחפים בחלל כל נסיכות קטנה
שמעו השופטים וחרצו הדין
" אשם אתה הקוסם ברצח אהובתך
ודינך מוות בכריתה בכיכר נסיכות"
עוד באותו לילה הוקמה גיליוטינה בכיכר
על גבי אותה במה, במת הצגות הקוסם.
עם בוקר לקול תרועת קרנות משמר הנסיכות
נאסף כל העם סביב הבמה הקטנה
לחזות במופע האחרון של הקוסם הגדול.
אל הבמה הובל הקוסם בגלימתו השחורה ומגבעתו הירוקה
ובצד הבמה הונח ארגז הקוסם שהיה לארון קבורה
בתוכו היתה מונחת אהובתו ופניה שלוות ויש הנשבעים שמחייכת היתה,
היתה זו בקשתו האחרונה של הקוסם,
"תהא נא אהובתי נוכחת בהצגתי הגדולה מכולן".
לחש לתלייניו ועיניו בורקות.
כרע הקוסם על ברכיו,
נשא מבט אחרון בקהל שאהב גם שנא,
ראשו הושם בסד, סל קש הונח לפניו לקלוט ראשו שיותז
ולאות מהנסיך שחרר התליין את הסכין הכבדה
שצנחה באחת על צוואר הקוסם.
עת פנה התליין להניף את הסל נוכח פני הקהל,
למבט אחרון בראש הנידון המונח בתוכו,
פרחו מתוכו זוג יונים צחורות,
חגו מעל הכיכר התעופפו ונעלמו מעבר למגדל הפעמונים הגבוה.
" הקוסם ואהובתו"
לחשו הילדים בקהל,
"הקוסם ואהובתו"
מלמל בחרדה התליין כשראה שסל הקש ריק
כמוהו ריק גם הארגז בו אך לפני רגע קט שכבה אהובת הקוסם.