שופט ממש אחר יוני 05
אזרחי העיר הנידחת החליטו לחפש שופט חדש,
לא סתם חדש אלא אחר, כמה שיותר אחר מהם.
דורות רבים היו האזרחים בוחרים להם שופט מקרבם,
אחד שהיה דומה להם, ממש דומה, מישהו שהכירו כולם,
מישהו שהכיר את כולם, שכן קטנה היתה העיר הנידחת,
וכולם בה דומים זה לזה, כמו שרק קרובי משפחה דומים,
וכל תושבי אותה העיר היו בני משפחה אחת שהסתעפה.
ולעיר היו מוסדות שונים, והחשוב מכולם היה השופט,
שיושב היה יום יום בשערי העיר ופוסק בין ניצים במחלוקתם.
אלא שאחד מהם היה השופט, וככל אזרח מאזרחי העיר
יש כאלה אותם אהב , ויש כאלה שפחות ואחדים אפילו שנא.
וביושבו לשפוט ולהכריע מחלוקות וסביבו קהל סקרני העיר
ידעו כל הנוכחים מראש את מי ידון לכף החובה ומי לכף זכות,
שכן הכירו הכל את הכל וידעו את מי אהב ואת מי ממש לא.
וכך התנהלו להם משפטי הצדק בעיר הנידחת מדורי דורות,
וכיון שכולם משפחה אחת גדולה לא מצאו דרך לפתור הבעיה.
עתה, לכשהלך השופט לעולמו ובאו לבחור חדש תחתיו,
קם נער עול ימים, פנה לקהל שהתאסף בכיכר ושאל בצניעות:
"אולי נבחר הפעם שופט אחר, ממש שונה מאיתנו, לא מהמשפחה.?"
הסתכלו עליו זקני העיר בתדהמה, הסתכלו הזקנים זה על זה
והחלו להנהן, תחילה קלות ואט אט בקצב מתגבר עד שנפלה הסכמה:
להביא שופט אחר!
כאמור דומים היו תושבי אותה העיר, ממש דומים היו.
כולם קומתם גבוהה, וגופם הארוך שדוף, ובהיר עורם ושערם,
ועמוק קולם וירוקות עיניהם, שהרי אחים לדם היו.
ישבה המועצה לבחירת השופט וקבעה שיש לשלוח משלחת
שתצא מעבר להרים הרחוקים ותמצא שופט אחר, ממש שונה.
"כמה שיותר שונה יותר טוב" הורו למשלחת לחיפוש שופט.
יצאה המשלחת לדרכה, חצתה את הרכסים הגבוהים הלוך,
וכעבור חודש חזרה הלוך ובאה בשערי העיר ואיתה שופט חדש,
שופט ממש אחר!
ראשית, לא הכיר השופט איש מאזרחי העיר,
ולא היה קרוב, ואפילו לא רחוק, לאיש מהם.
קומתו נמוכה, גופו הקצר מעובה, שחום עורו ושחור שערו,
קולו דק וגבוה, עיניו חומות, שונה ככל ששונה יכול להיות.
למחרת הושיבוהו בשערי העיר למשפטו הראשון,
וסביבו נאספו כל האזרחים הסקרנים. המשפט אכן היה אחר.
איש מהקהל לא ידע איך יפסוק השופט החדש
והשופט לא ידע את הניצים והכריע כמיטב שיפוטו.
התפזר הקהל באנחת רווחה.
וכך ישב השופט הקטן והשמנמן ושפט את אזרחי העיר הגבוהים והרזים
משפט רודף משפט ויום רודף יום.
בתחילה לא היה מבדיל בין הניצים, שכן כולם דומים היו,
דומים עד כי מחליף היה בין נאשם למאשים,
ואת שמותיהם שוכח היה ונזקק לשמשו אזרח המקום.
אולם אט אט למד את האנשים, החל מבדיל ביניהם.
שוב לא נראו לו כמו שבט של תאומים חסרי זהות
החל קורא להם בשמותיהם, ואפילו לשאול לשלומם.
חלפו השנים והשופט האחר הפך אחד מהעיר.
אומנם נותר נמוך ושחום ושונה ככל ששונה יכול להיות,
אך מצא לו ביניהם חברים, חלקם אפילו טובים,
ומצא לו ביניהם שונאים, חלקם אפילו גדולים,
והקהל שהתאסף סביבו במשפטיו חש שחזרו ימים עברו,
שוב ידעו להגיד מה תהא פסיקתו עוד טרם הכריע
חזר הצדק הישן והטוב לעיר הנידחת.
.