מנת הבית ספט 2014
מסעדה היתה ברחובה הראשי של עיירה קטנה השוכנת בסמוך לצומת הגדולה של כל דרכי המלך של הממלכה. המסעדה היתה שיכת מזה דורות למשפחת אלטאבון. ובדור זה נפלה המסעדה בחלקו של איברהים אלטאבון. איברהים לא אהב לבשל, גם לא אהב לשרת לקוחות רעבים. איברהים כן אהב כסף, הרבה כסף.
משירש איברהים את "מטעם אלטאבון" החליט לעשות לעצמו חיים קלים , הוא ינהל המסעדה, כלומר ישב ליד הקופה ויקבל את הכסף מהסועדים ואת השאר יטיל על מישהו שישכור לשם כך. הלך ובירר בין כל אנשי העיירה מי מבשל הכי טעים, הכי בזול וגם מאיר פנים לבריות. אמרו לו לך אצל רזל.
הלך לרזל ואמר לו: אמרו לי הבריות שאתה גם מבשל הכי טוב וגם מאיר פניך לבריות.
ענה לו רזל בבישנות: אם אמרו למה אכחש?
אמר לו איברהים: בוא לעבוד אצלי במטעם אלטאבון ואם יצלח אשקול לידך דינר על כל עשרה שאקבל מהסועדים.
הסכים רזל ולמחרת השכם בבוקר הופיע במטבח המסעדה , לבש סינור לבן מבהיק על בגדיו, הסתיר שערו השחור מתחת מצנפת טבחים צחורה והחל מבשל. טרח ועמל כל הבוקר ולעת צהריים הניח סיר מהביל ומעלה ניחוחות משכרים בפתח המטעם ומזג לכל הנכנס קערית מלאה מתבשילו, הושיט כוס מים צלולים וקרים והוסיף תפדלו יא עגלונים!
באותו זמן הגיע איברהים למסעדה ובטרם התיישב מאחורי קופתו ניגש לרזל ולחש על אוזנו בזעם רב: מה זה עשית כל הבוקר במטבח. בישלת רק מנה אחת ומי יסתפק בארוחת צהרים של מנה אחת?
אל דאגה, ענה רזל בחיוכו מאיר הפנים, ניפגש אחר הארוחה ליד הקופה.
ומה מחיר אבקש בתמורה למנתך היתומה מן הסועדים , שאל איברהים.
המחיר לפי הטעם אמור לסועדים, ענה רזל.
סיימו העגלונים לאכול, ניגשו לקופה מחייכים מתחת לשפמים, שלמו מה ששלמו, אמרו נבוא מחר ויצאו.
עזבו הסועדים, התרוקן גם הסיר ורזל פנה והתישב בצד איברהים ליד הקופה.
נו כמה ? שאל רזל.
הרבה הרבה, ענה איברהים ועיניו בורקות בעודו סופר את הכסף ומסדרו במגדלים קטנים של 10 מטבעות. לכשסיים הוריד מראש כל מגדל מטבעות מטבע אחת ונתנה לרזל היושב לידו.
וכך חזר המחזה מידי יום ביומו במשך כמעט שנתיים. רזל מבשל בבקר, מחלק בצהרים , איברהים ליד הקופה בונה מגדלים ונותן מעשר לרזל וכולם נדמה מרוצה.
שמע התבשיל המיוחד יצא למרחוק ויותר ויותר עגלונים סטו מדרכם לעצור בצומת הגדולה ולהיטיב ליבם בתבשיל המפורסם. העגלונים קראו למסעדה "מטעם מנת הבית" עד שנשכח השם מטעם אלטאבון אבל איברהים לא היצר על שינוי השם שכן הלך כיסו ותפח.
יום אחד ניגשה לאיברהים אשתו ושאלה: למה זה תיתן מעשר מכל כספנו לרזל. עקבתי אחריו בעבודתו, רשמתי כל פרט ופרט-כמה מים, איזה ירקות, כמה קמח, איזה תבלינים כמה מלח, הסיר הרי שלנו וגם כמה זמן צריך המאכל להתבשל ומה גובה הלהבות בתנור אני יודעת. היפטר מרזל, הנח לי להיות הטבחית במקומו. יודעת אני כל סודותיו וכך נחסוך את המעשר ואוכל לעטות עלי מלבושים יקרים יותר.
מצא הרעיון חן בעיני איברהים ועוד באותו יום פיטר את רזל, למחרת התייצבה אשתו במטבח המטעם והכינה את מנת הבית המפורסמת בדיוק לפי המתכון שרשמה.
לסועדים אמרה שהיא רק מחלקת המנות ושרזל ממשיך לבשל במטבח כמימים ימימה. היום הראשון עבר בשלום, ביום השני שאלו שני סועדים את האישה האם רזל לא מרגיש בטוב כיון שנדמה להם שהטעם קצת שונה מהרגיל. למחרת התלוננו עשרה עגלונים שהטעם לא מה שהיה פעם ואט אט רבו התלונות, התמעטו הסועדים ואיברהים נעצב ולא ידע נפשו מצער.
טיכסו איברהים ואשתו עצה בלחש. הוא שואל מה קרה והיא עונה שאינה מבינה שהרי המתכון אותו מתכון, החומרים אותם חומרים והבישול אותו בישול אז למה הסועדים נעלמים?
ראה אחד העגלונים את הזוג מסתודד והבין על מה מתלחשים הם. ניגש אליהם ואמר: אמנם המתכון אותו מתכון בדיוק והסיר גם אותו סיר אבל הטבח אינו אותו טבח והרי כל תבשיל הוא תבנית נשמתו של הטבח שהכינו