לְהַגִּיעַ לַפִּסְגָּה
כָּל חַיָּיו חָלַם לְהַגִּיעַ לַפִּסְגָּה,
לִשְׁאֹף אֲוִיר גְּבָהִים מְלֹא רֵאוֹת,
לְהַשְׁקִיף מִמַּעַל עַל אֲנָשִׁים שֶׁבָּעֵמֶק
וְעַל אֵלֶּה הַמְּטַפְּסִים בְּרֹב חֵשֶׁק.
לִרְאוֹת אוֹתָם מִלְּמַעְלָה,
לִרְאוֹת אוֹתָם קְטַנִּים,
לִרְאוֹת אוֹתָם נֶאֱבָקִים.
שָׁנִים טִפֵּס וְטִפֵּס,
הֶחֱלִיק פֹּה וְשָׁם וְחָזַר לַעֲלוֹת.
הִתְנַשֵּׁף, מָעַד וְהִזִּיעַ
אַךְ תָּמִיד שָׁב לְטַפֵּס,
עֵינָיו לַפִּסְגָּה נְשׂוּאוֹת.
כְּשֶׁהִגִּיעַ סוֹף סוֹף לִקְצֵה הַקְּצָווֹת,
הִבִּיט מִסְּבִיבוֹ וְשָׁאַג: נִצָּחוֹן!.
וּמֵאָז הוּא יוֹרֵד וְיוֹרֵד בַּמּוֹרָד,
מַחֲלִיק וְנוֹפֵל,
מוֹעֵד וְנִשְׂרָט.
בְּכֹחַ כָּבְדוֹ נִמְשַׁךְ הוּא לְמַטָּה,
וּבְלִבּוֹ כְּבָר יוֹדֵעַ:
עֲדִיפָה הַדֶּרֶךְ לַפִּסְגָּה עַל כִּבּוּשָׁהּ.