נַעֲרָה שְׁחֹרָה              יולי 05

נַעֲרָה שְׁחֹרָה נִכְנְסָה לְחַיַּי,

עֵת הֵחֵלּוּ יָמַי מְאִטִּים הִלּוּכָם

בְּזָרְמָם גּוֹעֲשִׁים בְּמוֹרַד נְעוּרַי

אֶל שַׁלְוַת הָעֵמֶק שְׂבַע הַשָּׁנִים,

נִכְנְסָה לָהּ יַלְדָּה וְתָחִישׁ פַּעֲמַי.

פָּקְחָה הִיא עֵינַי עֲמוּסוֹת הַמַּרְאוֹת,

שֶׁסָּפְגוּ הָאוֹרוֹת וְצִלְלֵי הַדּוֹרוֹת

לְהָבִין שֶׁאוּלַי לֹא רָאִיתִי דָּבָר

מֵעֵבֶר לְחוֹמַת הַשִּׂיחִים הַיְּרֻקָּה

שֶׁרָבְצָה כָּל יָמַי  בִּקְצֵה הֶחָצֵר.

מִבַּעַד לַשַּׁעַר שֶׁפָּתְחָה בְּבוֹאָהּ,

יֵשׁ עוֹלָם גָּדוֹל שֶׁאֵין בּוֹ שַׁלְוָה

שֶׁהַצֶּדֶק שֶׁשָּׁכַן בַּחֲצֵרִי הַשְּׁקֵטָה

לֹא הִגִּיעַ אֵלָיו, גַּם לֹא הָאֵל,

נִסְדְּקָה הָאֱמֶת אֶת חַיַּי הִנְחְתָה.

נַעֲרָה שְׁחֹרָה זְקוּרַת תַּלְתַּלִּים

טִלְטְלָה בְּאַחַת אֶת שַׁלְוַת חֲצֵרִי

עָקְרָה מִמְּקוֹמָם אֶת שִׂיחֵי חוֹמָתִי

לְגַלּוֹת לִי נוֹפִים לֹא יָדַעְתִּי

לְהָבִיאֵנִי לְחוֹפִים שֶׁשָּׁכַחְתִּי.

וּמֵאָז עֵת אֶפְגֹּש נַעֲרָה שְׁחֹרָה

שֶׁעֵינֶיהָ פֶּחָם וְצָחוֹר חִיּוּכָהּ

לָהּ אֶפְתַּח שַׁעֲרֵי חֲצֵרִי לִרְוָחָה

לְהָבִיא לְגַנִּי נִיחוֹחוֹת אֲחֵרִים,

לְהַמְשִׁיךְ זְרִימָתִי בְּעוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים.