תודה לגננת                                                לרחל ולרותי, שהנביטו ילדינו, יולי87.

 סיום כיתה א' (גנית)

  ירדן, ענת, הדס, מתן, רותם, נועה

ושביעית ששכחתי

לרחל ולרותי ואפשר גם להיפך,

שליוונו הלום וציידונו לדרך.

דרך בה הפכו פעוטים לילדים,

ראשיתה "צעירים" סיומה כ"בוגרים".

דרך קצת בכי ורוב צחוק,

ומוסר השכל לקונדס מפר חוק.

מספורי עוללים עם הרבה איורים,

עד ספרונים אישיים שאנחנו כותבים.

מאות ראשונה בתשרי השנה,

עד כתיבה "בעצמי" בחשבון צרכניה.

מצבעי הידיים, קשקושי זאטוטים,

עד צבעי מים , ממש ציורים.

ימי ההולדת, זרים ונרות,

ועולם דמיוני בחצר גרוטאות.

טיולים בשבילי יערות אורנים,

ושכשוך בבריכה בימים לוהטים.

מאחד ואחד שתמיד הם שניים,

עד חשבון של ממש עם מאה ומאתיים.

לרותי ורחל ואפשר גם להיפך,

עם הרבה סיפוק ועבודת פרך.

רב המטען שעמסו תרמילינו,

קצוות של חוטים ירקמו עתידנו.

על כל מה שאמרנו ויותר שנזכור,

תודה לכן נישא שנות דור ועוד דור.

מכולנו ביחד ומכל אחד לחוד,

משבעה בני השבע ואיתם כל הגדוד.

מילד של טבע וילדה של צבע,

מיחפת הרגל ומחזק מניף דגל,

מגומה של חן ומצחוק סואן,

ושביעית שנפרדת לדרך אחרת.

ועימם מריעים ההורים, גם אחים.