עשרים כמו שנתיים, עשרים כמו מאתיים                                       עשרים שנה ליעד, דצמבר 94

כשאתה בן עשרים ומשהו ועוד

וטווה חלומות לעשרים הבאות,

עשרים שיבואו נראות כמו מאתיים.

כשאת ארבעים ומשהו ועוד

ומעשרים שחלפו מעלה זכרונות,

עשרים שעברו כמו היו רק שנתיים.

————————————————

כך מלא כלום התגבשה חבורה,

שחפשה משמעות, אתגרים, מטרה.

גליל ריק וירוק להם אז קרא,

ליעד עלו ביום סגריר וסערה.

קרוונים שהוצבו שורה ועוד שורה,

שבילי האספלט, גדר ותאורה.

פיסת דשא ירוק, שלל פרחי ערוגה

לילות שבת של נרות וניחוח עוגה.

מועדון, תקנון, ויכוחים, אסיפה

סעודות ערב חג וערבי השירה.

זאטוט בחיתול, עז לבנה

עדת הכלבים וחבלי הכביסה.

ועדות, עקרונות אך צריך פרנסה,

אז נוסעים לעבוד בעיר הגדולה.

פעוטון, מרפאה, מזכירות, צרכניה

משרד תכנון, מיעד וקצת משתלה.

כך חולפות שלוש השנים ועוד שנה

ובפיתולי כביש ביער נעה שיירה.

על הגבעה בתים של ממש וגם חממה,

חבורה מגיעה לנחלה אך לא למנוחה.

ענפים מתפתחים, אילנות גבהים,

משפחות צעירות, חברים חדשים.

זאטוטים נולדים, בכורים כתה עולים,

מועדון, אסיפה, הויכוחים נמשכים.

שכונה חדשה נושקת לוותיקה,

עבודה שכירה ופחות ערבי שירה.

שינוי מחלחל, מאיים לפרק חבילה,

אך זו שלמה נותרה בדרכה משיתוף לקהילה.

רגעים של שמחה, רגעי גאווה,

ילדים במדים מגיעים לחופשה.

נערה שלדרום יבשת לטייל יצאה,

טיול משפחות, גנון שטוף צהלה.

רגעים של כאב, נצנוץ של דמעה,

רותי שבאמצע הדרך אותנו עזבה,

חסרים חכמתה השקטה, עשייה בשתיקה,

בילדינו הותירה אות ראשונה והמון אהבה.

זכרונות שצפים, עצב עם חיוך רחב,

משה שפתע הלך ולא שב.

זה הבחור החם המפשיר כל לבב,

לנו רבות כה נתן בצנעה, כבדרך אגב.

כך חלפו להן שנתיים, עשרים או מאתיים,

לא כל מה שחלמנו הגשמנו בינתיים,

כי חלום טוב לא בדור מסתיים, לא דורותיים,

חלום טוב הופך החיים יפים שבעתיים.