ישראל בת ח"ן                                                  יום העצמאות ה-58 למדינה.

"עלי גבעה שם בגליל

יושב רועה ובפיו חליל"

מדלגת שירת הרועה מגבעה לגבעה

מתגלגלת מדור לדור, ממאה למאה.

שירת הערגה, התקווה , החלום,

למנוחה ונחלה לעם צמא שלום.

קראה האומה לרועה מהגליל,

לקח את מקלו, על גבו התרמיל.

הלך להקים מדינה לעמו,

כל חבריו הרועים שם עימו.

וכששב מן הקרב בנה את ביתו

ולתינוקו שנולד ניגן את שירו.

לילדו אז גילף הוא חליל,

'שיר את שירך, לך הוא הצליל'.

הילד היה לעלם ואיתו מדינה,

כאביו גם חולם, גם נלחם למענה.

יום אחד קם ולקח תרמיל וחליל,

הוליכוהו צליליו לגבעה  בגליל.

שם בנה ביתו ונטע בוסתנו,

הוליד ילדים וניגן את שירו.

ולילדתו הקטנה קנה הוא חליל

'שירי שירך, שלך הוא הצליל'.

חלפו כך שנות דור, דורותיים שלושה

ילדה היתה לעלמה, התבגרה המדינה.

נישבה עלם חן בצלילי העלמה

ויחד הקימו קן על אותה הגבעה.

הבוסתן עוד צעיר וילדם עוד זעיר,

בעריסתו נח חליל, של הסב מן השיר.

והיום לישראל מלאו חן שנים

מעט קמטים גם שיבה בתלתלים.

גם אם חלום רועה לא היה לשלום,

גם אם חלפו נעורים ודהה קצת התום,

ממשיכה שירת הרועה להדהד

ומנגינת חלילו לבבות להרעיד,

מדור לדור, בני כל גיל

עלי גבעה שם בגליל.