פגישה שכזו (4)

אחת אחרי חצות. נוסע לאיטו בקצב של השעות הקטנות, הרדיו על "ציפורי לילה". נהג מונית של לילה, שער מאפיר, מעט מקריח, עיניים  חצי עצומות, בולשות אחר נוסע מזדמן.

בחזית המוארת של מלון הפאר נקרה לו הנוסע, איש בשנות העמידה, בחליפה הדורה , שערו עשוי בקפידה, מאותת קלות, תנועה קטנה וסמכותית.

בלם ליד האיש בחליפה שללא שהות נכנס למושב האחורי, התרווח באנחת רווחה תוך שהוא אומר בקול נמוך ושקט,

• לסביון, הדקלים 10, בבקשה.
• "סביון הדקלים, אדוני". חזר הנהג תוך שעוברת בו תחושה של היכרות עם קולו של הנוסע.
• "תשים בבקשה על רשת גימל", ספק ביקש ספק פקד הקול מהמושב האחורי.

תחושת ההיכרות שבה והציפה את הנהג. כיוון את הרדיו לרשת ג'. הנמיך את הווליום. חלל המונית התמלא בצלילי שיר מולדת ישן.

הנוסע במושב האחורי התנמנם לו להנאתו מקשיב לא מקשיב לצלילי השירים ומהרהר בפגישה שהיתה לו בלובי המלון עם איש העסקים האיטלקי. "הולכת להיות עסקה גדולה" סיכם לעצמו בסיפוק וחייך בחשיכה ללא הגה.

נהג המונית הוותיק ניווט את רכבו לכיוון היעד באופן אוטומטי. את הדרך הכיר ממאות ואולי אלפי נסיעות לילה בציר הזה, כך שיכול היה להתפנות להרהוריו או ליתר דיוק לניסיון אובססיבי להפוך את תחושת ההיכרות עם הקול מהמושב האחורי לזכרון ממשי כל שהוא.

המונית פנתה בצומת לסביון, הנוסע מאחור מחריש לצלילי רשת גימל, הנהג מחריש תוך שהוא נובר בקדחתנות בזכרונו, ישועה אין.

פנה לדקלים ועצר מול  מס' 10, בית אחוזה מפואר מוקף חומה. .

• "בית יפה, 50 שקל בבקשה" אמר הנהג.
• "בבקשה", אמר הנוסע והושיט לנהג שטר של 100, "העודף שלך".
• "תודה!, בטח עלה הרבה מיליונים הבית הזה"
• "הרבה, הרבה!" ענה הנוסע תוך שהוא פותח דלת המונית " שדדתי הרבה נהגי מוניות כשהייתי צעיר בשביל הבית הזה" צחקק הנוסע וטרק הדלת מאחוריו.

הנהג נאלם דום, מוצף בזכרון אותו לילה לפני עשרים ושלוש שנים עת נשדד על ידי נוסע לילי.  "אותו קול!" חשב לעצמו "ואולי רק נדמה לי?" השיב לעצמו בספק  תוך שהוא מתחיל לנסוע בחזרה לתל אביב.

כל הדרך לא הצליח להחליט, עד שהבחין בנוסע המושיט יד לעברו, מסמן לו לעצור.

• "לרמת אביב" זרק לו הנוסע
• "לרמת אביב" חזר הנהג תוך שהוא מקשיב לחדשות הלילה "מחר מתחילות השיחות עם הפלשתינאים" אמר ספק לעצמו ספק לנוסע מאחור.