גברת מד'ינה חוגגת 65                                                            יום העצמאות ה-65

(ברכה למפגש ותיקים)                                                        (מד'ינה בהטעמה על ה-ד)

גברת מדינה חוגגת ששים וחמש.

כבר לא ילדה הגברת, בטח לא בשביל מדינה, אבל בכל זאת חתיכת דרך.

אמנם בבקר היא קמה עם דקירה בירך וכבר חושבת אפילו על החלפת ברך

אבל מיד  היא מזדקפת, מחליקה כל קפל ומישרת כל קמט.

היום הולדת ששים וחמש אבל הגברת בלחץ כבר מאמש.

מי יתקשר הפעם לברך ומי שכח גם השנה, נעבך.

'ששים וחמש?' היא את עצמה שואלת, 'זה ארבעים וחמש של אז'  היא עונה ומיד מתאוששת.

עד שמישהו יתקשר יש זמן לעוד אנחה, אבל לפחות ברכבת כבר יש הנחה.

גם זו נחמה, ובכלל היא חושבת 'החיים הם הרי מלחמה'

'פעם שרקו אחרי ברחוב, היום אני על כולם מצפצפת, נו טוב!'

'אני ממש לא זקנה, בסה"כ עברה עוד שנה.'

'תראו את פרס הזה כבר תשעים, תמיד אלגנטי ומוקף בנשים.'

'מהו בכלל פרס או יונה?  כן ולא,  ובכל זאת לנצח נשיא המדינה.'

'אבל למה לה זקנים אם אפשר עוד לעשות עינים לצעירים,'

'בשביל זה יש הרי בחירות, לרענן קצת את הפנטזיות'

'פתאום צצים בנטים מכל חור, אני רק צריכה  ללקק שפתיים ולבחור'

'בין המתאגרף הצעיר עם הפריזורה ללוחם הסיירת עם הפיגורה'

בקיצור, יש תקווה ויש עתיד ויש מי שישמור על אוצרה עם לפיד.

בינינו ששים וחמש זה כבר חתיכת משא,  אז היא בעד שיוויון בנטל בהמשך המסע.

היא את הששים וחמש תתן בשמחה אם תתנו לה שלושים וחמש בתמורה.

שלא תחשבו שאין לה בעיות לגברת, עם השכנים היא לא ממש מסתדרת.

אמנם כולם גרים באותו בית משותף, אבל היו נפטרים זה מזה במחטף.

ההם זורקים אשפתם בפתח ביתה, ההיא השטיח מנערת מעל כביסתם הלבנה.

למרות שכבר הגענו עד הלום, שלום עם השכנים נותר רק חלום.

גם הזיכרון כבר לא מה שהיה פעם, חוץ מימי הזיכרון שנותרו כמו פעם.

אמנם היא שוכחת שמות פה ושם, אבל זוכרת גם זוכרת מה קרה,

את הבית אין לה כבר כוח לנקות ובגילה מגיעות לה גם כמה  זכויות,

רק שלפעמים היא קצת שוכחת שזכויות יש גם לעוזרת שהיא לוקחת.

גברת מד'ינה עוד יודעת אהבה , לאחרונה   ממש התאהבה בנשיא אובמה

ונזכרה כמה אהבה דוד אחר מאמריקה ששלח חבילות בתקופת הצנע ,

חבילות מלאות קוביות סוכר לבנות ושמלות מלמלה כאלו שמתנפנפות.

 גם היום דוד סם שולח מדי שנה מעטפות עם שטרות להיטיב עם מדינה

רובן מיועדות רק בשבילה ואולי מדי פעם קצת לראש ממשלה?.

ששים וחמש כבר לא צעירה ולא תמיד לגמרי היא בריאה

פעם היה לה הכל כה ברור, קופת חולים אחת לכל הצבור,

בחופש היתה נוסעת לבית הבראה ובבוא היום במושב זקנים כבר שמור מקומה

אבל היום היא הולכת עם ביטוח צמוד למקרה שתהיה זקוקה לסיעוד

ובבוא זמנה תיכנס לבית גיל הזהב עם חוג סריגה והרבה דייסה בחלב.

כל ערב מול המסך מתישבת, תכניות כמו של פעם היא מחפשת:

'לא מענין אותי שזה אייץ' די , שיהיה חיים יבין בשחור-לבן מצדי

'במקום ארבל זה היורם תחזירו בבקשה את נחמיה בן אברהם'

'ובבוקר כשקר ובחוץ מעונן תראו איך אקפוץ עם מיכאל בן חנן'

בקיצור די טוב לה לגברת מדינה ומצבה עוד ישתפר משנה לשנה

וחוץ מזה לקטר ככה סתם ביום ההולדת זו סגולה בדוקה להיות יותר מאושרת.

ואנחנו , אנחנו אוהבים את זו הגברת, מחוסר ברירה כי אין לנו אחרת.