ביכורי העלמה בשלמת הפסים.                                                      לזכר לרי, שבועות תשס"ז

נחבאת לה חלקת שדה קטנה בין גבעות בגליל.

שנותיה כשנות הארץ הזו ומחזרים לה רבים.

סביבותיה גבעות טרשים זרועות אבנים,

גדרות של צבר, משכן לתנים ושועלים.

והיא קטנה ומוצנעת, כשושנה בין החוחים

משאת נפש עובדי האדמה הקשה, אדמת הרים.

תולים בה חלומם , חלומם הנצחי של איכרים,

" אתן לך כל אהבתי ותשיבי לי בביכורים"

כך איכר בן כנען עובד אלילים וצלמים

ובן מטה אשר מבני ישראל שממצרים באים,

כך  הצעיר בן יודפת שהיה מאיכר למורד

ובן התנא מיבנה שהגיע גליל ליישב,

כך  ערבי בן מדבר שעלה וטיפס על ההר,

ואחרון בן ישראל השב לארצו מגלות בנכר.

כל אחד בעיתו, כל איכר בדורו תלה תשוקתו בחלקה,

כדרך נער בנערה מצפה בכיליון לתשובתה.

והאיכר מסקל את אבני החלקה להחליק את פניה,

וחורש אדמתה הקשה שיבוא הגשם ויישקנה,

עוטר אותה במשוכת צברים או שדרה של ברושים,

ואז זורע הוא גרעינים או  נוטע בה נטעים,

ומתפלל.

האחד שתל כרם זית לסוך בשמן גופה,

האחר זרע חיטה בגלימה של זהב הלבישה,

זה נוטע גפנים מיינם המשכר להשקותה

וזה מגדל אירוס , לשימם זר כחול לראשה

או סתם נוטע אבוקדו להצל אדמתה מחמה.

אך חלקתנו אינה מהנעתרות בקלות,

לא העלמה בימינו ולא במהלך הדורות.

וככל שטיפחוה וליטפוה עובדיה אוהביה,

בקלות לא התמסרה, במשורה נתנה ביכוריה.

עד שעייפו מחכות, ניכזבי אהבה נטשוה

ופנו איש איש בזמנו למצוא אהבה חדש.

שממה החלקה בודדה, מדרס לעדרי הרועים

וצימחה פרחי בר באביב ובקיץ כיסוה קוצים.

אך היא בסבלנות מצפה לבא שיפול בקסמה,

גם אם דורות יעברו בוא יבוא ויפול בחלקה.

הגיע והוא  כבר לא נער, תכול עינים ופרוע תלתל,

לחדש חלום  של דורות להיות בר המזל,

ובחלומו שורות שורות של שיחים ירוקים,

מבקש להלביש החלקה בשלמה של  פסים,

פסים ירוקים שיפרחו  באביב בלבן חגיגי,

ובבוא קיץ ימלאו  פטל אדום, עסיסי,

להגיש מלוא הטנא לעלמה שקשה לרצות.

לכרות זו הפעם ברית  אהבה לדורות.

לא זכה האיכר לראות הנעתרה החלקה,

אך בנו תכול העין נחוש לא לנטשה,

הלבישה בשלמת הפסים הירוקה,

ובחלוף השנה ראשוני ביכוריה נתנה.

כולנו תפילה שתעתר זו הפעם עלמה לאוהבה

שתשיב זו הפעם לנער אהבה ולאב תשלח תודתה.

שתיתן מלוא הטנא ביכורים, כל שנה ושנה בעיתה.

מי ייתן!