שמש קשת יום

" למה שוקעת השמש בים,

למה שוקעת כל כך מהר,

למה שוקעת כל כך אדומה?"

שאל הילד את אביו, ראש השבט

עת עמדו על תלולית חול זהוב

נוכח פני הים המערבי  הגדול.

אחז ראש השבט ביד בנו הצעיר

נשא פניו אל מעבר לאופק הרחוק

וכה אמר בקולו העמוק והשקט:

" השמש היא כדור ענק אותו בראו האלים הקדמונים,

למען יהיה אח לחימום העולם אותו בראו לפניו,

ולמען יאיר דרכי היצורים שעמדו לברוא אחריו.

וכך, בוקר בוקר טרם השכים העולם,

טוענים האלים את הכדור בפחמי עץ כדי מכסת היום,

מציתים אותם באבוקה מאש התמיד,

ומשלחים את כדור השמש לדרכו.

וכך מידי בוקר נאחזת האש לאיטה בפחמים,

והכדור הענק מתחמם אט אט, ואורו עולה אט אט,

ומטפס הכדור מעבר להרי המזרח להאיר ולחמם בוקרו של עולם.

והכדור ממשיך במהלכו,

אישו מתעצמת וצבעה האדום מתחלף בכתום וצהוב,

ואור הבוקר הרך הופך לבוהק ומסנוור,

והכדור מתרומם במעלה השמים למרום כיפתם,

צהרי יום בעולם.

ומשיא הכיפה מתחיל הכדור לגלוש לאיטו מערבה,

חומו הולך ופוחת עת נאכלים הפחמים אחד לאחד,

אורו מתעמעם וגווניו מתחלפים.

עד אשר נותרות בכדור גחלים לוחשות, לוהטות

או אז יורדת שעת בין ערבים לעולם,

והשמש אדומה ולוהטת ממהרת לטבול בים מערב,

ומימיו  הכחולים, הקרירים מכבים את הגחלים.

אז פונה השמש למשכנה, למנוחת לילה

ולקראת הבוקר מתנערת לטעון גחלים חדשות

כדי מכסת היום הבא."