קמצנות וגאווה

שני סוחרים עשירים חיו בעיירה הקטנה והנידחת,

סוחר העצים וסוחר הברזל.

כיון שטבען של עיירות קטנות שמעורין תושביהן זה בחיי רעהו יתר על המידה,

וכיון שהיו שני סוחרינו שועי העיירה,

היה גודל עושרם הנושא העיקרי בשיחות בטלני העיירה בבית המרזח,

ולמען דייק היו הכל עסוקים בשאלה מי העשיר בעשירי העיירה,

סוחר הברזל או סוחר העצים.

שכנים היו הסוחרים וסמוכים בתיהם

 וברבות השנים הפכה התחרות הסמויה על כתר עשיר העיירה

לקנאה מאכלת כל חלקה טובה ביחסי השכנים .

לכאורה, ניהלו סוחרינו השנים אורח חיים דומה,

כל ימי השבוע היו נודדים מעיר לעיר ומעיירה למישנה,

קונים סחורה באחת ומוכרים אותה באחרת בתוספת רווח נאה.

ואולם לא רק במרכולתם נבדלו השנים, אלא בעיקר ויתר מכך נבדלו באופיים.

סוחר הברזל היה רברבן ופזרן.

את דברי הרהב הקולניים שלו ליווה בנדיבות מנקרת עינים

עת היה מזמין על חשבונו יי"ש לכל באי בית המרזח

או שהיה דורש מזוגתו להלך בפרהסיה ענודת תכשיטי זהב לעייפה,

לנקר עיני נשות העיירה קשת היום.

לעומתו היה סוחר העצים גאוותן אך קמצן שבקמצנים שסירב להודות בחולשתו.

לא הודה בה לא בינו לבין עצמו ולא בינו לבין הבריות.

נוהג היה להסביר לכל שומעיו שרב עושרו מעושר שכנו 'סוחר הגרוטאות החלודים'

כך נהג לכנותו בזלזול מופגן, אלא שאינו נוהג להציג אמידותו בפרהסיה

כיון 'שמתחשב הוא בבריות ואינו רוצה לעורר קנאתם'.

ולאמיתן של עובדות, כה קמצן היה שבצאתו למסעותיו היה מותיר לאשתו מטבעות,

בדיוק כדי צרכי הבית, ותכשיטיה היו מעטים ודלים עד כי בושה היתה לבוא איתם בין הבריות.

יום אחד, בצאת הקמצן לאחד ממסעותיו החליטה האשה לעשות מעשה.

חשבה יום, התלבטה יומיים וביום החמישי, טרם ישוב בעלה למנוחת השבת, אורו עיניה.

נטלה מן הרפת שבחצר הבית את המשובחת שבין שתי פרותיה

שידועה היתה בתנובתה העשירה ועתירת השומן והובילה אותו לסוחר הבהמות.

כיון ששמעה של הפרה יצא בכל העיירה קיבלה האשה תמורה נאה עבורה, מטבעות מלוא האמתחת.

נטלה האמתחת לצורף ובתמורתן רכשה תכשיטי זהב מהודרים מעוטרים אבני חן,

אבנים המושכות עין כל רואיהן.

משחזר סוחר העצים לביתו ביום השישי המתינה לו רעייתו הצנועה

והובילה אותו לשולחן העמוס מטעמים שכה אהב שהכינה עבורו.

בעודו זולל ברעבתנות התיישבה האישה מולו וכה אמרה ורעד בקולה השקט :

"אישי היקר, דבר לי אליך , ואבקשך אך זאת, המתן לדברי עד תומם בטרם תשפוט מעשי"

נשאה מבטה לכיוונו ובראותה שממשיך הוא לאכול בשקיקה מצלחתו המשיכה:

"השבוע, בהעדרך, הלכתי כהרגלי לשוק, ובהגיעי שמה והנה הבחנתי בשכנתנו,

אשת רוכל הגרוטאות החלודות, כשהיא נצבת במרכזו של מעגל נשים מנשות עיירתנו,

 ענודה לעייפה במיטב תכשיטיה היקרים, מושא קינאתן של כל הנשים שבשוק.

בראותה אותי עטו פניה בחיוך מזלזל ותוך שהיא מפנה תשומת לב מעריצותיה אלי אמרה בקולה הרם:

'… ולעומתי ראו את שכנתי אשת סוחר הזרדים, זה המתיימר לעלות על בעלי בעושרו,

ראו איך כורעת היא ממש תחת נטל תכשיטי הזהב והיהלומים שבעלה הנדיב הידוע מרעיף עליה.'

צחקקה שכנתנו וכל עדת הנשים שסביבה נענית לה בצחוק רם ומתגלגל.

ואני, צרב הצחוק את לבי, לא מפני שחסרה אני תכשיטים,

אלא מפני שעלבו באישי היקר, רמסו כבודו בפרהסיה, השפילוהו עד עפר השוק.

ואולם אני התעשתתי כהרף עין ופניתי לחבורה המלהגת:

'המתינו נא פה בשוק לשעה קלה, ובחוזרי תיווכחו מיהו בינינו הרברבן,

זה המציג עושרו על צואר אשתו ועל זרועותיה למען תבער קנאתכן

ומיהו העשיר האמיתי, אציל הנפש השומר עושרו בדלת אמותיו,

למען שמור על כבודכן וכבוד בעליכם קשי היום'.

מיד שמתי פעמי לחצר ביתנו, נטלתי ברצועה את פרתנו המשובחת,

זו היקרה לי מכל חפצינו ובהמתנו, ומכרתיה לסוחר הבקר.

במצלצלין שקיבלתי בתמורתה קניתי תכשיטים אצל הצורף, עדיים נאים ביותר

ומיהרתי לחזור לככר השוק.

בהגיעי למקום כבר המתין לי המון רב של נשים, כמעט כל נשי העיירה התקבצו,

ואיתן גם לא מעט מגבריה שמיהרו למקום לשמע השמועה על תחרות,

תחרות התכשיטים הגדולה בין נשות שני הסוחרים העשירים בעיירה.

עמדתי נוכח ההמון והכרזתי בקול גדול, למען ישמעו כל הנאספים:

'בואו והווכחו בתפארת גדולת אישי, שנדיב הוא לאין שיעור.

אינו חס על פירות עמלו למען שמח ליבי במסתרים,

אך נזהר הוא בכבודכם בפרהסיה באותה מידה

פן יעורר קנאת נשות העיירה ויבואו בטרוניה לבעליהן שמזלם לא שפר עליהם'

בסיימי את דברי הפניתי מבטי לשכנתנו שאדמו פניה וכמו הועם ברק תכשיטיה

ומן הקהל עלו קולות הולכים ומתרבים המשבחים אותך, סוחר העצים,

על צניעותך ועל היותך ישר דרך ונזהר בכבוד שכניו העיניים.

מיד סבתי על עקבי, חזרתי לביתנו והטמנתי התכשיטים הנאים במגירת השידה

ואצתי לעסקי הבישול, שהרי יום חמישי היה זה ועלי לשקוד על הכנת מאכלים לקראת שובך,

מאכליך שכה אהבת ."

סיימה האישה דבריה ונותרה ישובה במקומה, כנועה ומכווצת קמעה, ממתינה לתגובת בעלה.

הרהר האיש קמעה, תוך שבתוכו מתקוטטות על הבכורה הקמצנות והגאווה,

לבסוף פתח פיו ואמר בקול רך ומפוייס:

"אישה טובה וחכמה את, ונכון המעשה שעשית.

פרה חדשה הן נוכל לקנות, ואפילו טובה מקודמתה

אך גאווה שנרמסה אין לה תקנה במקומותינו שכוחי האל"

רווח לאישה באחת ונזכרה בדברי אמה לאחר חתונתה לסוחר העצים:

"בנפש בעלך שבחר בך מתרוצצות שתי חיות רעות, הגאווה והקמצנות,

אם תסייעי לאחת מהן לגבור על יריבתה,

תגמול היא לך ותהיה לך לעזר בעת צרה"