יעד, עיירה במערב                                      משהו לחגיגת פורים 1975 במחנה הקרוונים?

מקהלה מדברת. מרית ,רון, אבי בין המשתתפים.

סיפור מופלא לכם נשמיע
לפני יובל או יובלותיים אירע,
בקצה מערב, בווילג' יעד זו העיירה,
ישבה לה חבורתנו הזו הקטנה.

בקריה הגדולה הגו את אותה עיירה ,
קריה שנטשה אותה חבורה,
כשבדרכי האבק מערבה יצאה
בין אדומי העור ליישב השממה.

שיירה קטנה של קרונות מגורים
נגררים בעקבות הסוסים התשושים.
כך עברו המדבר גם חצו הפלגים,
הימים לוהטים, הלילות כה קרים.

בסופה של דרכם ארוכת הימים,
בעמק יבור, שם פסקו הנדודים.
פרקו מטלטלים, התירו סוסים,
והחלו לחיות חייהם המשותפים.

בקר ובקר טרם הנצה חמה,
ברחבי מחנה נשמעה התרועה,
באחת בין קרונות פעילות נעורה,
ראשית יום עמל מקדם הקבוצה.

מיד התפצלו לסיעות קטנטנות,
לכל עבר ועבר פנו הקבוצות.
למלאכת יום שעטו בקדחתנות,
להביא פת לחם לנפשות רעבות.

חבורה אחת יצאה לצפון,
להרים הגבוהים, רחוקים מהמון,
שם מבוקר עד ערב ברוב מרץ ואון,
מחפשת בלהט את אבי הממון.

אכן זו עדת מחפשי הזהב.
כמוה רבות תמצאו במערב.
בידיהם הנפות ובפניהם הלהב,
בדמיונם מצאוהו והוא מה רב.

הקבוצה השניה מזרחה תנוע,
לגדרות הבקר עוד מעט היא תגיע.
עדרים היא תנהיג למרחב הפתוח,
ללחך את העשב בשדה לא זרוע.

כל היום נודדים הרועים עם עדרם,
על אוכפי סוסיהם יאכלו את פיתם,
מה קשה היא הדרך, מפרך עמלם
רק עם רדת חמה יסתיים גם יומם.

שלישית חבורת רעולי הפנים,
שבפי ילדים ייקראו שודדים,
לדרום פניהם הם שמים,
בדרך המלך היום הם אורבים.

בצידה של הדרך בין אבנים וסלעים,
בל יראום העוברים הם מסתתרים
ואת כרכרות העשירים בחוואים,
בזריזות מקיפים ומטענן מרוקנים.

כל היום עמלים חברים בענפיהם,
ועם רדת הליל למחנה שמים פעמיהם,
שם בשער יבואו, יקבלו את פניהם
הבנקאי והשריף, ידידיהם שניהם.

לקופה המשותפת ירוקנו כיסיהם,
ולשם ביטחון יוסרו כובעיהם,
כולם אנשים ישרים וטובים הם,
אך בכל זאת נבדוק עקבי נעליהם.

בערב רוחש מחנה רוב פעילות,
קדירות מהבילות על גבי מדורות,
מכל עבר עולים קולות, ניחוחות
ולאחר הזלילה "ילדים למיטות".

אז תושבי מחנה יחדיו נקבצים,
לאסם במרכז כולם נוהרים,
החלטות חשובות לעתיד החיים,
ברוב רצינות לקבל כאן עומדים.

מוקראים הנושאים,
מועלים טיעונים,
מנהלים ויכוחים,
המשכנעים רועמים.

לקראת סיומה של אותה אסיפה,
יש לקבל כמובן החלטה,
"מי נגד?" תיזרק השאלה.
פה אחד רבותי ההצעה התקבלה.
.
עוד לילה חולף לו
ועם בוקר המחנה כהרגלו,
האחד מערבה השני לצפונו,
ושלישי בדרום תר אחר טרפו.

עוד יום ארוך של עמל,
בסיומו הכל לקופה וחסל,
הגזבר ממרר על מיעוט השלל,
לפיכך בצלחת האוכל כה דל.

" הי כולם" זועקים, עליזים,
חג פה היום, למסיבה נוהרים,
הבר מקושט בנרות זוהרים,
על גבי שולחנות מבהיקים בקבוקים.

קצת שרים,
קצת שותים,
לפעמים קצת רוקדים,
עייפות, עייפים!

כך חולפים חודשים,
עוברות השנים,
הימים כה דומים,
כולם משועממים.

יום אחד מצפון מגיע רוכב,
"מצאנו זהב" באוויר מרחף.
פעימה מחסיר הגזבר אז בלב,
כל אחד על סוסו בזריזות מתיישב.

מטורף המרוץ לכיוון ההרים,
כידוע הראשונים הם תמיד הזוכים,
במקום כבר עפים לכל עבר אגרופים,
כמו הגיע קיצו של שיתוף בן שנים.

אך לא כך יסתיים סיפורנו הזה,
כי פתע מופיע רוכב חשוף חזה,
"חדל!" הוא שואג בקול מצווה,
ובאחת על מקומו הכל שם קופא.

"הזהב לא יענה לכם על הכל
ומוטב לו יצאתם מעט במחול,
אצלי תמצאו הכל ובזול,
מכיסיו הוא שולף ממתקים לכל.

הפעם זה סופו של הסיפור הזה,
בעתיד יהיה זה אולי מחזה,
בינתיים זועקים כל שמן גם רזה,
להחזיר את רון לצרכניה וזהו זה!

.